כל פעם שנדלקת באולפן הנורה האדומה שמסמנת את תחילת השידור עולה במוחי השאלה איך קרה שהפכתי להיות בשלנית , משוגעת למתכונים, פטנטים ומטבחים? איך זה יכול להיות שדווקא אני מובילה את תוכנית הבישול היחידה ברדיו בישראל?

במשך שנים אוכל היווה עבורי חובה לא נעימה. החלום שלי היה ליטול גלולת מזון וזהו! כמו בספר "35 במאי"מאת אריך קסטנר,בו מסופר על מדינה שבמקום לאכול לוקחים כדור.

בבית הורי הייקים אוכל היה עניין שולי. מה שבאמת היה חשוב הוא קריאת ספרים, שמיעת מוסיקה קלאסית ולימודים. האוכל היה פשוט, בסיסי,ללא תשומת לב יתרה והטעם היה בהתאם.

כשהכרתי את צביקה בעלי טעמתי מהאוכל של חמותי הרומנייה וגיליתי אוכל טעים. מחמותי חנה למדתי איך צריך לבשל.

 סבתא חנה לסטר לא ממציאה מתכונים, כמו שהיא למדה אותם מאמה, כך היא מבשלת אותם. התבשילים שלה מכילים מצרכים בסיסיים פשוטים, שנמצאים בכל מכולת, אבל דרך הכנתם היא הסוד שבטעם וכל פרט קטן מוסיף או מוריד מהטעם.

 כשהאוכל התחיל לקבל טעם ומשמעות, הבנתי שכשמכינים אוכל טוב נהנים פעמיים: פעם אחת מהטעם ופעם שנייה מהנאת הסועדים ומהמחמאות שזורמות מהם.

החלטתי שכדאי ללמוד את רזי המטבח.

כמו צייר שמתחיל ציור מדף חלק ושלושה צבעי יסוד, בעזרת דמיון וכישרון, כך הבישול שלי הפך ליצירה. גיליתי טעמים (צבעים) חדשים שנוצרו מערבוב של מצרכי (צבעי ) יסוד והעולם, שנעשה טעים ואינסופי, דרבן אותי לנסות ליצור יצירות קולינריות נוספות.

סבתי, פרידל שטראוס, התגוררה בבזל שבשוויץ ועסקה בבישול. היא כתבה והוציאה מידי שנה ספר בישול אחד או שניים לפחות. כילדה חשבתי לתומי שהיא פשוט יודעת להשתמש היטב במכונת כתיבה והתוצאה היא ספרי בישול. רק כשגיליתי את עולם האוכל המופלא הבנתי שבישול אינו חומרים, כמויות ואופן הכנה, אלא המון חום , אהבה, אסתטיקה, יצירתיות וגם הרבה שעות של עבודה במטבח.

 עכשיו אני גם מבינה את מקור ההתמכרות שלי למטבח- זה בדיוק הגן שירשתי מסבתי פרידל. משרבו ותכפו השעות שהקדשתי לבישול ולמתכונים, קלטתי ששום דבר כבר לא יעצור את זה. היצר הגנטי פרץ החוצה. הבישול הפך לחלק מרכזי בחיי.

מצוידת בכל הידע שרכשתי במשך השנים, בפטנטים שצברתי, בעיצות יעילות לבישול קל ונעים ובעיקר בתשוקה בוערת לדבר עם אנשים על אוכל באתי למנהל רדיו "קול רגע" חיים הכט והצעתי לו לתת לי לנסות לשדר תוכנית בישול. הרעיון מצא חן בעיני חיים ולמחרת קיבלתי ממנו תשובה חיובית.

ההצלחה היתה מיידית. בשעת השידור הראשונה של "סיר לשבת" לא הצלחתי להגיש למאזינים אפילו שמינית ממה שהכינותי. המאזינים השתלטו על התוכנית והטלפון לא הפסיק לצלצל. הבלתי יאומן קרה. ריחות התבשילים התחילו להציף את האולפן ומשם התפזרו לבתי המאזינים, לחנויות ולאוטובוסים ועוררו את תיאבונם של השומעים. אני הקשבתי וראיתי את המאזינים מבשלים במטבחם והם ראו אותי. אני טעמתי מהתבשילים שלהם והם משלי והחלפנו ביננו מתכונים.

במשך כל השנים שאנחנו משדרים את התוכנית הגשנו המאזינים ואנוכי אלפי מתכונים. קשה להאמין אבל כל מתכון שאני מגישה ורוב המתכונים שהמאזינים נותנים ב"סיר לשבת " אני מכינה בבית והמנה עוברת בדיקת טעמים קפדנית על ידי חברים, שכנים ועובדי מחלקת "פה ולסת" בבית חולים "פוריה, שאותה מנהל בעלי צביקה.

צביקה אישי הוא הטועם הראשי, לא רק בגלל שאני מפיקה סיפוק רב מלראות אותו אוכל בהנאה, אלא גם כיוון שאני סומכת על טעמו במאת האחוזים. כשהוא אומר שזה מעדן, אני יודעת שהצלחתי ואם הוא אומר שזה לא טעים, המאכל הולך ישר לפח ולא עובר טעימה שנייה.

מאזיני התוכנית  "סיר לשבת" חולקים אהבה לבישול, רצון לצבור ולנסות עוד מתכון חדש ונכונות לעזור לאחרים  לחלוק את המתכונים והעיצות שלהם עם אחרים.

בכל תוכנית אני לומדת מהמאזינים סודות מטבח מאלפים.

עבורי כל מתכון הוא עולם ומלואו, בדיוק כמו המאזין או המאזינה שנתנו אותו. עבורי המתכון הוא משהו שנשאר ממאזין או מאזינה שלרגע קל היה לנו קשר ממשי, בתוך עולם הטעמים המופלא של "סיר לשבת".

 אסנת לסטר